אלה מאירוביץ'

את המצלמה הראשונה שלי קיבלתי בגיל 13, ומאז הפכנו לצמד בלתי נפרד.
הרמתי את המצלמה, והתחלתי להקליק. כשהסתכלתי מבעד לעדשה ראיתי עולם מעט שונה והמשפט "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן" פתאום לא היה רק מתוך שיר, אלא הפך עבורי למציאות חדשה.

אהבתי לצילום התבטאה בשנים הראשונות בעיקר בצילומי נוף. בכל מקום ובכל זמן, הצלחתי לתפוס רגעים שבעיני היו מיוחדים ושונים. בארץ ובכל מקום בעולם אליו הגעתי.

אל צילום של הופעות חיות הגעתי באופן לא מתוכנן, לאחר שהייתי בהופעה חיה, הרמתי את המצלמה שלי והתחלתי לצלם. לאחר שראיתי את התוצאה, התאהבתי. התאהבתי ביכולת שלי לתפוס רגעים שלא יחזרו, אותם שברירי שניה בהם יש מבע מסוים על פני האמן או אנרגיה מיוחדת על הבמה שהם רק לאותו הרגע, ואם הצלחתי לתפוס אותו, הצלחתי להעביר משהו שבחוויה נעלם מיד לאחר שהסתיים, אבל בצילום, הוא נשאר לעד.

אני מאמינה שחיבור רגשי ואנרגטי למה שאני מצלמת הוא המפתח להעברת החוויה שלי. אינני תופסת רק את הרגע, אלא מבקשת להעביר את הרגש הנלווה אליו, ופעמים רבות נאמר לי, שאינני מצלמת רק את מה שאני רואה, אלא גם את מה שאני מרגישה. בשבילי, זו המחמאה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל כצלמת.

כיום, אני מתמחה בצילומי נוף והופעות חיות, ותופסת רגעים יפים בחייהם של אנשים.

אני כאן לכל שאלה